הם: מסתבר שלצאת מהבית בשבת בצהריים של חודש אוגוסט זה לא פשוט כמו שזה נשמע..

גם כשלא היה לנו תינוק חמוד בן חודשיים, לקום  מהספה אחרי ארוחת הבוקר (בתנאי שאכלתם אותה בבית) ולנטוש את המזגן לטובת הלחות המהבילה של ת"א זו משימה לא קלה..

צריך להחליט לאן הולכים (בד"כ למסעדה או מרכז קניות כלשהו.. לאן כבר זוג אורבני יכול לנסוע בשבת במדינת ההלכה?!  ולא, טיול בחיק הטבע לא ממש בא בחשבון..)

צריך למצוא סביבה נטולת משפחות וילדים צווחים (אה, אופס גם לנו כבר יש תינוק..)

צריך לעשות סבב טלפונים כדי להשיג מקום פנוי.

צריך להתקלח ולהתלבש.

ועכשיו צריך גם להחליט אם לוקחים את העולל הקטן איתנו..

היא: בא לי נודלס או סושי.

הוא: אולי נלך לג'ירף?

היא: אבל אכלנו שם כבר לפני שבוע. וחוצמזה, אבן גבירול בשבת בצהריים? לא פסטורלי במיוחד..

הוא: אז בואי ניסע לנמל יפו החדש. יש את שם קונטיינר שלא מזמן נפתחה.

היא (מעקמת את האף): אתה באמת מאמין לקמפיין של עיריית ת"א??

הוא: כן אבל שיפצו שם לאחרונה. זה אמור להיות ממש יפה ומסודר. הנמל ביפו הולך לקחת את הנמל של רידינג בקרוב..

היא (לא משתכנעת בקלות): ממ.. אולי נלך לאכול סושי בנווה צדק?

הוא: סושי זה לא משביע. אני רעב!

היא: מרימה ידיים ומסכימה,  אך מחליטה לא לקחת סיכון,הקטן ישאר אצל הסבא והסבתא, הוא יגיע לנמל יפו כשכבר באמת יתחדש.

הם: כעבור מקלחת זריזה (בימים אלו צריך לעשות הכל מהר לפני שהקטן יתעורר), אריזה של חצי מהבית ועצירה מהירה אצל הבייביסיטר'ז הם מפלסים את דרכם בין המדרכות השבורות – כל המתחם עדיין בתהליכי שיפוץ (היא מתאפקת לא להגיד, אמרתי לך..) – עד שהם מאתרים את מסעדת קונטיינר שבשעת ערב מוקדמת זו , בערך 18:00, לא עמוסה מידי.

היא: (מזהה שבשולחן ליד יושבת אמא צעירה, כמוה, לבושה בשמלה יפהפיה מFrench Connection שלא הרשתה לעצמה לבזבז עליה 800 שקלים..): היא לובשת את השמלה שלי! ועוד ככה בקז'ואליות, בשבת בצהריים!

הוא: למה לא קנית אותה? הייתי קונה לך אותה אם היית רוצה..

היא (מחמיצה פנים): וחוצמזה אין בתפריט שום מנה צמחונית! יש פה דגים ושאר מיני שרצים..

הוא: יש סלט ארטישוק.

היא: טוב אז אני אוכל רק מנה ראשונה..

הוא: טוב, בסדר. בואי נקום.. דווקא יש פה מנות מעניינות.. חבל..

הם (קמים לאיטם ועושים את דרכם חזרה למכונית).

הוא: אולי ניסע לשוק הפשפשים ונשב בשרקוטרי או ביועזר בר יין?

היא (שוב הוא מנסה לגרור אותי למסעדות יקרות ונטולי מנות צמחוניות..)

הוא: טוב, אז אולי בכל זאת נלך לאכול סושי בנווה צדק..

היא: אולי נלך לאיטלקיה בפשפשים?

הוא (מעקם את האף):  ממ.. קראתי עליהם ביקורת לא טובה בעכבר העיר.

היא: אל תהיה כבד! בוא ננסה..

הם (מחנים את המכונית בשוק הפשפשים ולאחר שהם מנפנפים בנונשלנטיות זוג בצרה שנתקע עם פנצ'ר ומחפש מישהו שיעזור לו עם ג'ק, מתיישבים באיטלקיה בפשפשים).

מכיוון שמיצו לחלוטין את טרנד הקאווה שפשה בעיר הגדולה בשנים האחרונות, מחליטים 'לחזור לבסיס' ולהזמין חצי קראף לבן של יין הבית (חביב). למנה ראשונה הם מזמינים סלט קפריזה סלק וגבינת עיזים בשמן כמהין  שמגיעה עם לחם טרי וחמאת פלפלים בצד, ולמנה עיקרית היא הזמינה פסטה מלנזנה קצרה והוא פסטה עם נקניקיות (בד"כ הוא לא מזמין מנה של ארנבים אלא בוחר בסטייק הכי יקר, אבל הזמנים מכתיבים את התנאים, כפי שאומרים..)

הוא: ממ.. המנה הראשונה טעימה.

היא: מנה ביתית למדיי, חסר משהו..

הוא: כן, זו נראית כמו מנה ששלפו את הרכיבים שלה מהמקרר באקראי, אבל שמן הכמהין הטעים והלחם עם החמאת פלפלים די משדרגים אותה.

היא (ממש לא מצליחה להבחין בטעם של השמן כמהין. הוא והחיך האנין שלו..)

הם: המנות העיקיות היו טעימות, גם אם נדמה שאפשר היה לדרדס אותן בקלות בבית.

אבל זה לא מה שחשוב.. העיקר להיות בחוץ, לבד,  ביחד..

אמנם האווירה לא איי-יי-יי (המואזין ברקע, ניידת ג'וק לי ג'וק חולפת עם זמירות מרנינות) אבל זה מה שעושה את האווירה פה. (הטאפאסיות באיזור הראמבלה בברצלונה, ליד השוק הסיטונאי לא יותר שיקיות).

המלצרית החביבה מציעה שני שוטים של לימונצ'לו שמכינים באיטלקיה.

המשקה מתגלה כמוצלח והם מחליטים לחתום בו את הארוחה, ולקנח בכדור באחת הגלידריות בשכונה.

הוא: איפה יש פה גלידריה נורמאלית?

היא: יש פה פפה-אלדו ברחוב יפת.

הוא: איזה פפה אלדו? יש פה רק שוארמיות וטוסטיות!

היא: טוב אז בוא נלך לד"ר לק.. זה לא רחוק.

הוא: טוב, אבל בא לי סיגר קטן. התפוצצתי מכל הפסטה הזו..

הם מפלסים את דרכם באובך הלחות עד לסניף העתיק של ד"ר לק , ובזמן שהיא עושה מאמצים עילאיים למצוא לעצמה טעם לעניין בין  המבחר 'המרנין' (רום צימוקים, מלאבי, קוקוס, קמפרי.. פור גוד סייק, מישהו באמת מזמין את הטעמים האלה?! ולמה אין אף אחד שיודע להכין אספרסו בסניף, למרות מכונת האספרסו המרשימה שנחה לה על הדלפק?!) הוא בורח לרגע לסניף של חינאווי משקאות שברחוב  קדם ולאחר התלבטות קשה בין הנד-מייד מונטה-כריסטו ב80 שקלים (היא תהרוג אותו אם הוא יוציא סכום כזה על סיגר!) וחבילת מיני-כריסטוס ב55 שקלים, מחליט ללכת על האופציה הזולה יותר..

מלאים אך מרוצים הם עושים את דרכם בחזרה למכונית, לאסוף את פיצקי מההורים שלה ולחזור הביתה: מקלחת, אוכל (לקטן) ולישון.

נ.ב.

נראה שבמהלך הגיחה-של-שעתיים הקצרה הזו הוא הצליח לשכוח את משקפי השמש שלו איפשהו..

כל המשיב אבידה יבוא על שכרו, ואם לא אדרבא.. יש להם יום נישואים בקרוב. צריך תירוץ למתנה..